הצבעים יחזרו בקרוב

ישבתי שלוש שעות בגלריה ואף אחד לא נכנס, ואז נאלצתי לגשת במהירות למקלט הציבורי שרחוק ממני בכ-300 מטר.
ובדרך לשם חשבתי עליכם.
על הרגעים שבהם אתם נכנסים לגלריה, לא במקרה, אלא מתוך צורך אמיתי, לעצור לרגע, לנשום, למצוא משהו שמרגיש נכון בתוך כל הרעש.
אתם לא רק מסתכלים על אמנות, אתם מחפשים חיבור, אתם מחפשים סיפור, אתם מחפשים משהו שיישאר איתכם גם אחרי שתצאו חזרה לרחוב.
אבל עכשיו הכל נעצר.
לא כי הרצון נעלם, אלא כי המציאות לא מאפשרת.
ההליכה האקראית בפלורנטין, הכניסה הספונטנית לגלריה, הרגע הזה שבו העין ננעלת על עבודה אחת מתוך עשרות, וכל השאר נעלם לרגע, כל זה מחכה.
ואולי דווקא עכשיו זה ברור יותר מתמיד.
האהבה שלכם לאמנות לא תלויה בזמן הנכון, היא פשוט שם.
והמרחק הזה, בין מה שאתם רוצים לבין מה שאפשר עכשיו, רק מדגיש עד כמה זה חלק מכם.
הגלריה תחכה.
העבודות כאן, הסיפורים כאן, הרגעים האלה שלא מתכננים מראש, כולם מחכים לרגע שבו הדלת תיפתח ואתם תיכנסו שוב.
ועד אז, תשמרו את המקום הזה.
כי מי שאוהב אמנות באמת, לא מפסיק, הוא פשוט מחכה לרגע הנכון.